פסק-דין בתיק תא"מ 38282-04-12

מבוא

1.         התובעת הינה חברה אשר עיקר עיסוקה יבוא ושיווק מזון והינה הבעלים של רכב מסוג דייהטסו סיריון מ.ר. 79-953-14 (להלן: " הרכב") וביום 24.04.2012 הוגשה מטעמה תובענה כספית נגד הנתבעת בסך של 38,102 ש"ח.

2.         הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר במועדים הרלוונטיים לתובענה הנפיקה פוליסת ביטוח מקיף לרכב התובעת, וזאת בהתאם לפוליסת הביטוח שמספרה 730201406710 (להלן: " המבטחת").

3.         ביום 16/4/2011 בשעה 20:30 או בסמוך לכך, מר כריסטופר אנדריי - עובד התובעת (להלן: " נהג התובעת"), נהג ברכב ועת ביקש להיכנס לתחנת הדלק בסמוך למקום נסיעתו, לא הספיק לבלום ופגע במונית אשר נסעה באותה העת לפניו (להלן: " התאונה").

4.         התאונה דווחה לתובעת באמצעות סוכן הביטוח, מר יוסף שני אשר פנה בדרישה אל הנתבעת לקבלת הפיצוי הכספי בגין הנזק שנגרם לרכב וכיסוי תשלום הנזקים אשר נגרמו לצד ג', הכול בהתאם לתנאי הפוליסה.

5.         ביום 25/11/2011, הודיעה הנתבעת כי תביעת התובעת נדחית, מהטעם כי גילו של הנהג אשר נהג ברכב, בעת קרות האירוע, היה מתחת לגיל 40,  וזאת בניגוד לתנאי הפוליסה.

טענות הצדדים

6.         התובעת טענה בכתב התביעה כי גילם של הנהגים אשר נוהגים ברכביה הנו מעל גיל 30 וחלקם אף מעל גיל 40, למעט הנהג אשר גילו בעת קרות האירוע היה 29.

7.         התובעת טוענת, כי מאחר ומדובר מחד בנהג אשר התחלף, ומנגד עסקינן בצי רכב גדול אשר נמצא בבעלותה, שכחה היא בתום לב להפנות את תשומת לבו של סוכן הביטוח לעניין זה על מנת שהלה יעדכן את הפוליסה אצל הנתבעת.

8.         התובעת אינה חולקת כי העלאת גיל הנהגים והגבלתו בפוליסה, נועדה להפחית את סכומי הפרמיה אותם שילמה התובעת במהלך תקופת הביטוח. לטענתה, המבטחת לא הוכיחה שהיה במעשה זה כוונת מרמה ועל כן,  אין להסיק כי יש בעובדה שהמבטחת לא עודכנה בדבר גילו של הנהג, כדי לייחס לה כוונת מרמה, אלא המדובר לכל היותר בחוסר תשומת לב שמקורו בתום לב בלבד.

9.         התובעת טוענת, כי יש להחיל על נסיבות המקרה את הוראות סעיפים 17 ו-18 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: " החוק").

10.        בנסיבות האמורות לעיל, עותרת התובעת לפיצויה בסכום התובענה בהתאם לתחשיב אשר פורט בסעיפים 11 עד 16 לכתב התביעה.

11.        הנתבעת - המבטחת, עותרת לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר כיסוי ביטוחי לאירוע וזאת מאחר ובמועד האירוע, נהג ברכב התובעת נהג אשר לא היה מורשה לנהוג על פי תנאי הפוליסה.

12.        הנתבעת מציינת, כי בנסיבות העניין, אין המדובר ב"שינוי מהותי" בתנאי הפוליסה המאפשר את ריפויו בדיעבד באמצעות המנגנון אשר מוסדר בסעיף 18 לחוק. לגישתה, עסקינן בהפרת תנאי הפוליסה ועל כן בהעדר כיסוי ביטוחי ועל כן יש לדחות את התביעה.

13.        הנתבעת מפנה לפסיקה רלוונטית בסוגיה זו ומציינת כי קבלת טענת התובעת, לפיה נהיגה ברכב על ידי מי שאינו נקוב בפוליסה כמורשה לנהוג, מהווה "שינוי מהותי" כהגדרתו בסעיף 17 לחוק, המאפשרת את ריפויו בדיעבד באמצעות סעיף 18 לחוק, חותרת תחת כל עקרונות הביטוח ועשוי לרוקן מתוכנן את כל פוליסות הביטוח בכל תחומי הביטוח.

14.        הנתבעת מציינת כי ככל שתתקבל טענת התובעת, יתאפשר לכלל המבוטחים לרכוש פוליסות ביטוח זולות ורק לאחר קרות מקרה הביטוח, לטעון שניתן לשנותן בדיעבד וזאת בשל הטעם שלא הודיעו על "שינוי מהותי" ואילו היו מודיעים בזמן אודות השינוי, היו זכאים לתגמולי הביטוח עבור הנזק שנגרם.

15.        ביום 30/1/2013, התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים, במהלכו גיבשו הצדדים ביניהם הסכמה דיונית, לפיה בית המשפט יכריע בתובענה בהסתמכו על הסיכומים אשר יוגשו מטעם הצדדים ובהתאם לכתבי הטענות והאסמכתאות אשר נמצאות בתיק בית המשפט וזאת נוכח העובדה כי המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת משפטית המתייחסת לתוקפה של פוליסת הביטוח ביחס לגילו של הנהג בלבד.

המסגרת הנורמטיבית

16.        חוק חוזה הביטוח מסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים לחוזה הביטוח, המבטח מחד והמבוטח מנגד וזאת במטרה לשמור ולהגן על המבוטח מפני כוחה הרב של חברת הביטוח ולדאוג לצמצום הפער בין צדדים אלו, המבטח המסחרי מחד והמבוטח הפרטי מנגד.